נסיעת מבחן טויוטה קאמרי
נסיעת מבחן

נסיעת מבחן טויוטה קאמרי

האם ניתן לרכוש מכונית סדאן מן המניין לפרסום 18 דולר, עבורם שווה לשלם יותר, ואיך נראית הקאמרי הדו ליטרית הראשונית על רקע גרסאות חזקות יותר?

קבוצת המכוניות שהכינו מארגני המבחן בבאקו התאימה לנתחי השוק באופן מותנה למדי: שלוש קמרי 2,5, שתיים עם מנוע V6 ואחד שני ליטר בסיסי. טויוטה קאמרי אכן נקנה לעתים קרובות יותר עם מנוע 2,5 ליטר, ודגם הדור החדש לא סביר שישנה את היישור הזה. לא יותר מ -6% מהלקוחות שמים לב לשינויים עוצמתיים עם מנוע V3,5 10, ורק פירור של עניין צרכני משולמים לגרסת שני הליטר.

הביטוי הנפוץ "שום דבר אישי, רק עסקי" הוא התיאור הטוב ביותר של התצורות הראשוניות עם תג מחיר אטרקטיבי. לרוב, מכוניות כאלה אינן ניתנות לעיתונאים, אך הפעם היה לנו מזל. במחירון הקאמרי 2,0 באמת נראה כמו בן דוד עני: 150 כ"ס בלבד. לפי 1,6 טון מסה וסט צנוע של שלוש תצורות ראשוניות. אבל - תג מחיר הומאני מאוד "מ- 18 דולר", אותם מידות של מכונית סדאן ברמה עסקית וממש זהה למראה עם טענה, שבקושי ניתן לזהות שינוי לא יקר.

גרסת הדו-ליטר שונה מהגרסאות היקרות יותר בניואנסים כמו גריל רדיאטור צבוע אחרת, אורות ריצה הלוגניים ומידות במקום דיודות אופנתיות (בעוד הפנסים עצמם הם לד), גלגלים פשוטים יותר וידיות דלת ללא כרום. בפנים יש גימור מעט שונה ומערכת מדיה עם מסך בגודל 7 אינץ 'במקום 8 אינץ'. הסט הבסיסי כולל כריות אוויר קדמיות וצדדיות, מערכת בקרת יציבות, התנעה של מנוע כפתור, מראות חשמליות, חיישן תאורה, "אקלים" דו אזורי ואפילו שמשה קדמית מחוממת באזור המגבים.

ב"סטנדרט "הבסיסי חסרים כמה דברים חשובים, שעבורם כדאי לשלם 1 דולר נוספים, ועולים לביצועי" סטנדרט פלוס ". ראשית, "רגילה" היא הגרסה היחידה עם מקליט רדיו פשוט במקום מערכת מדיה חיישנית. שנית, אין בו חיישני חניה, וההגה אינו עטוף עור. לבסוף, ה"סטנדרט פלוס "כולל גם חיישן גשם, מצלמה אחורית וממשק בלוטות '. אם אתה רוצה גם ריפודי עור למושבים, עם מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית, אתה צריך להתמקד בגרסה הקלאסית של 300 דולר - מהשורה הראשונה עבור קאמרי 20.

זה בערך הסכום שבו קאמרי החדשה יכולה להיחשב לשחקן מן המניין בשוק הסדאן הגדול. רק המאפיינים הדינמיים של המכונית נותרים בסימן שאלה, וזה בדיוק הרגע אליו היינו הראשונים שתפסנו את הפשוטה ביותר שיש במצגת קאמרי. התברר שלא לשווא - מנוע הבסיס בנפח 150 כ"ס. יחד עם שישה הילוכים "אוטומטית" מופתעת לטובה ממתיחה עמומה, אך אמינה למדי. מכונית הסדאן בשני ליטרים לא מכובה לא בעיר ולא בכביש המהיר, אך סרפנטינות ההרים צפויות להיות קשות עבורו.

היינו הרוסים הראשונים שהכירו את הגרסאות הוותיקות יותר באתר המבחן בספרד, אך אז לא הצלחנו לבדוק את מכונית הדו ליטר ולנסוע בדרכים ציבוריות. עכשיו - זה עבד, והתוצאה לא הייתה מפתיעה. בהשוואה ישירה למסה 2,5, מנוע הדו-ליטר מאבד לא יותר משניות ההאצה ל"מאות ", אלא מהנוחות שבשליטה על הדחף ותדירות החלפות ההילוכים. בעוד שמכונית הבסיס מתחילה להחליף קדחת הילוכים בתנאים קשים כמו סרפנטין הררי, קאמרי 180 עם 2,5 כוחות סוס עוברת במקומות כאלה בביטחון רב יותר ובסופו של דבר, נוחה יותר לרוכבים.

נסיעת מבחן טויוטה קאמרי

זה לא אומר שמכוניות חזקות יותר נראות יקרות יותר, אך הן בהחלט מאובזרות יותר. יש להם מצלמות מסביב, כריות אוויר בברך, גלגלים גדולים יותר, הגה מחומם, אבזור נוסף ותאורה. וגם - מתחם הבטיחות של טויוטה סנס עם סט עוזרים אלקטרוניים ופונקציית בלימה אוטומטית. בגרסאות יקרות, ישנם אפילו כוננים חשמליים לגב הספה האחורית, יחידת בקרת אקלים נפרדת ולוח בקרה של מערכת מדיה, אך עלות גרסה כזו כבר עולה על 2 מיליון רובל.

גרסה עם מנוע V6 3,5 עם 249 כ"ס. הוא אפילו מצויד טוב יותר ורוכב על גזעים מאוד, אך זהו סיפור על יוקרה ורכש ציבורי. ברור ש -2,5 תישאר הגרסה המסיבית ביותר, אך התגלית העיקרית היא כי שני ליטרים הבסיסיים מסוגלים למדי לעבוד כסדאן מן המניין. גם אם במכונית כזו נותר מעט אישי.

הוספת תגובה